רינת טימין  

הסיפור של טימין 

 -  

אוכל הוא דרך נפלאה לחבר בין אנשים, תרבויות, דתות ולאומים. אוכל הוא אוסף של זיכרונות . טעמים,ריחות, צבעים מבית סבא וסבתא ומבית ההורים.

המטבח עבורי הוא  כור ההיתוך של שלל התרבויות היהודיות שהגיעו לכאן ב-70 שנים האחרונות, בשילוב עם המטבח המקומי המזרח-תיכוני שקיים כאן: המטבח הלבנוני, הירדני, המצרי, הסורי ועוד מטבחים ששייכים לעמים המתגוררים באזורנו, אוכל ישראלי זה גם המון ירקות, עשבים, שמן זית ולימון.

 

כשהייתי ילדה היתה מסורת של פיקניקים אצלנו בבית , המקום הכי קסום בעיני הוא שוויצריה הקטנה, לפאתי הר הכרמל בואכה עוספיה ודלית אל כרמל. לשם נסענו  בסופי השבוע עם הורי, אחי , הדודים ובני דודים. אני זוכרת את סל הפיקניק שאמא שלי הכינה ..הציידנית מפלסטיק עם כמויות אין סופיות של אוכל מיוחד שהיא הכינה במיוחד ליום הזה. 

אני מתגעגעת לימי שבת בחוף הים של טנטורה (חוף דור), כשאנחנו כבר בשעה 0700 בסימקה של ההורים, האוהל והצידניות מועמסים כבר על הגגון ואנחנו יוצאים ליום שכולו ים, פולקע עוף בנייר כסף , פיתות עם כל טוב, וריח של ירקות וביצים קשות. ו...בייגלה ירושלמי שאמא שלי היתה מכינה . 

הרבה מאוד חופשים בילינו בקטיף מלפפונים במגדים, מלפפוני אדמה מהם אבי ז"ל היה מכין את המלפפונים הכי הכי טעימים בארץ ובעולם כולו. קוטפים חצילים בלאדי מהם הוא היה מכין את סלט החצילים המפורסם שלו שהפך להיות הסמל שלי בעסק שלי. סלט החצילים של סבא יעקב . 

עוד אפילו זוכרת את הריח של ה"קיכלעאך" שדל סבתא פניה שלי. שגרה ברחוב טבריה 20 בחיפה, בבית אבן ערבי מדהים. הריח הזה שעטף את כל הבית. 

הדברים האלו , והאהבה לאירוח. הם מה שהוביל אותי בסופו של דבר לפתוח את טימין . 

וזה לא שלא ניסיתי לעשות דברים אחרים בחיי. באמת שניסיתי. למדתי אמנות באוניברסיטת חיפה, עבדתי בשיווק, במכירות ואפילו כמזכירה בלישכת שרת החינוך. אבל וזה אבל אחד גדול ….

טבחית זה מה שאני . אני לא באמת יכולה לברוח מהייעוד שלי. כאן אני מרגישה שהגעתי הביתה.

​